כמה פעמים אני שומעת אנשים אומרים יוגה זה לא בשבילי, אני לא מתחבר, אני לא גמיש, קצב איטי זה פחות בשבילי, קשה לי לשבת במקום אחד, אני טיפוס של ריצה/ אופניים/ אירובי / חדר כושר.
כבר שבועיים שאנחנו נפגשים קבוצה שחווה לראשונה את הכלים של היוגה לתמיכה ביום יום עם תסמיני PTSD. אני מודה שהחוויה הכי ריגשה אותי מעבר לעובדה שהם הגיעו והתמסרו לתרגול זו ההנאה מהיכולת להרפות בסוף ולמצוא מקום בטוח לאפשר חוויה חדשה ולא מוכרת שאולי תוביל אותם לדרך חדשה .
ואני מתרגשת כי הם בחרו אחרת מהמוכר והנוח ועדיין ניתן להצטרף .
אפרופו דרך אחרת - גיסתי צוטטה לאחרונה את קרול דואק, פסיכולוגית וחוקרת נודעת מסטנפורד, שפיתוח כישורים הוא עניין של אמונה. לא מהסוג הדתי, אלא מהסוג המחשבתי. כבר זמן מה אני שומעת ממנה על הרצאת הדגל שלה- לצאת מהקיבעון ורק חושבת מתי אכיר אותה לתלמידים שלי ולקהל החיפאי.
אז החלטנו להרים את הכפפה!
שני תדבר על האופן שבו התפיסה שלנו את יכולת ההשתנות והלמידה שלנו משפיעה עלינו ביומיום - ועל ההבדל בין fixed ל - growth mindset. או במילים אחרות, למה התפיסות שלנו קובעות כל כך הרבה,
ואיך זה קשור (כמו הכל בתכלס) גם לילדים.
חוץ מזה - נתרגל את גמישות המוח והגוף שלנו ויהיה מעניין!
שני היא מרצה לפסיכולוגיה חיובית, מנחת סדנאות ומאמנת וכן היא גם גיסתי
תבואו, יהיה כיף, גמיש (גם אם אתם לא) ומעניין
לפרטים והרשמה: